"רכבת שלא נגמרת"

אדם אחד בשם ג'ון קולטריין, היה סקסופוניסט ויוצר שהשפיע כל כך הרבה, עד היום, על המון סקסופוניסטים ויוצרים בכל התחומים, לא רק באמנות.
זה הסקסופוניסט האהוב עליי ביותר וזה שמשפיע עליי מימי התיכון ועד היום, זה שאני מקשיב לו יותר מכל מוזיקאי שהיה על הפלנטה הזאת.
מזל טוב ליום הולדתו ה94 שחל היום.
הוא כבר איננו מ1967, אך רוחו והנגינה הקוסמית שלו מלווה אותנו בכל רגע ורגע.
סיפור חייו מלא בהרפתקאות מעניינות, בהתרוממות רוחנית, בתהליך של ראייה מרחבית, בפיתוח והעמקה לתוך הצליל וההרמוניה לצד הסתכלות ממעוף הציפור על מה שנקרא "התמונה הגדולה".
אפשר להבחין באופי הדומיננטי של הסאונד שלו. מספרים עליו שהיה איש נעים וטוב לב, מראיונות איתו אפשר לשים לב ליופי הפשוט שלו בתור אדם ולעומק והפרספקטיבה המעניינת והכה מיוחדת שלו על העולם הפנימי וגם על העולם החיצוני.
החיבור שלו אל הסקסופון, השינויים שעברו עליו אחרי ארועים משמעותיים והלמידה האינסופית לצד מוזיקאים גדולים.
לצד המוזיקאי היוצר הגדול שהוא היה, הוא אדם, אב ובן זוג טוב – כך מספרים קרוביו.
הוא אהב את החיים בצורה עמוקה ומיוחדת.
אתמקד בפוסט זה על היחס האישי שלו לצליל, למרחב ולאנרגיה. (Supreme).
בהקשר לצליל, לקולטריין יש יכולת מדהימה להוציא את הצליל המלא ולמקד אותו(גם בסופראן וגם בטנור), דין צליל ארוך כדין צליל קצר. יחסו חם וחוקר לכל צליל גם במצב שההיררכיה לא תמיד שיוויונית בין הצלילים. ההרמוניה שלו והמעברים התופרים בתפר שכמעט ולא נשמע באוזניים, טוב אולי נשמע אבל חלקכם וודאי יבין למה אני מתכוון.
סחרור הצבעים לצד סחרור הריתמיקה ושבירת הסימטריה מהווים בין היתר תבניות קבועות שבהן קולטריין משתמש ליצירת מרחב יוצא דופן וקרקע רוחנית שלוקחת את המאזין למקום אחר, מופשט.
ולסיום, האנרגיה העילאית שמכילה את המרחב והסאונד וגם דבר נוסף, הפלגה אל תוך מעמקי הנפש שלו, אל הנשמה. ופתאום אנו שמים לב למשהו שאי אפשר להתעלם ממנו – האנרגיה הזאת משפיעה על כל אחד ואחת מאיתנו. משהו אוניברסלי, משהו שברגע זה ממש נגמרות המילים, מתחילות התנועות.
ה'תנועה של האנרגיה' וה'פעימה הנודדת' הן על – רגשות. שמביאות אותנו לסיפוק ותחושה שיש אוניברסל ומשהו שיכול לאחד את כולם ברגע אחד – הרגע הזה, שקולטריין מנגן.
וכל זה, זה רק מעט ממה שאני סופג וחושב עליו לאורך השנים.
ג'ון קולטריין הוא דמות שתלווה אותי לכל חיי ותמיד אקשיב לו, הדבר הגדול שהוא מלמד אותי דרך נגינתו – הוא תמיד לשאוף להיות עצמי ולפתח את אני שלי, לכל אחד מאיתנו מגיע להיות קול.
אף אחד בעולם הזה כולל קולטריין עצמו לא זקוק לעוד קולטריין, עוד פארקר ועוד רולינס. אנחנו רוצים עוד אנשים שהם עצמם, עד הסוף.
בתקופה עמוסה שכזאת, אני חושב שזו הזדמנות נפלאה לכל אחד להעמיק אל עצמו ולחפש את הטוב בכל דבר, ולהעצים את זה.

משתף את מי שמכיר אותו ומי שלא בכמה מהצלילים, הופעות, ראיונות ואפילו סרט נפלא עליו:

אלבומים –
A Love Supreme –

Giant Steps –

My Favorite Things –

הופעות –
Live in Japan –

Belgium 1965 –

Ascension France 1965 –

Jazz Casual –

ראיונות –
On Giant Steps –

Interview from 1958 –

Talks about Sonny Rollins –

סרט דוקומנטרי עליו "Chasing Trane" –